Parashat Shemot 5779

Meir Sendor

The twenty-first of Tevet is Yom Ivrit in Israel – Hebrew Language Day. It’s set on the birthday of Eliezer Ben-Yehudah (1858-1922), the linguist and lexicographer who, with single-minded devotion, was instrumental in helping to revive Hebrew as the living, everyday language of Israel. As the historian Cecil Roth says: “Before Ben‑Yehudah, Jews could speak Hebrew; after him, they did.”  Since this year it comes out on Shabbat, the festivities are being held on Thursday of this week, with lectures, movies, tours and a national language competition sponsored by the Academy of the Hebrew Language.

We’re working on improving our conversational Hebrew. Our Torah and academic backgrounds and some Hebrew courses have given us a good start, now it’s mostly a matter of talk, talk, talk. I teach two shiurim for learned Israeli adults in Hebrew, and it’s like an intense Ulpan. The other day, though, I was showing two Israelis from Tel Aviv around Tzfat, talking about the history of Kabbalah here and meeting people as we went, and our guests remarked that there’s a lot of English spoken on the street here. It’s true – there are sizeable Anglo communities in Israel, and a quite a few English speakers get along, and have gotten along for years, with only the most rudimentary Hebrew. To be a real, participating and contributing member of Israeli life and culture, you need to speak the language. Even in the Diaspora it’s essential to learn Hebrew for effective Tefillah and Torah learning, despite Artscroll.

The Sages recognized the integral connection of the Hebrew language and Israelite identity. In the Midrash Rabbah commenting on HaShem’s revelation to Moshe at the burning bush in this week’s parashah it says:

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב

רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד’ דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה… לא שנו את לשונם להלן כתיב (בראשית יד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן (שמות ג:יח) ויאמרו ד’ אלהי העבריים נקרה עלינו

 

Rav Huna said in the name of Bar Kappara “on account of four things Israel was redeemed from Egypt: that they did not change their names, nor their language, nor did they speak ill of others, and no one was found among them who engaged in licentious behavior… They did not change their language, as it says there “Avram the Hebrew,” and says here that they shall say “HaShem the God of the Hebrews appeared to us.”

We are identified as “the Hebrews,” a nation who maintains the language of our ancestors, and our dedication to our language helped us maintain our identity and integrity through the Egyptian exile and through all subsequent exiles, to this day. Throughout the Middle Ages and into the modern period, Jews read Hebrew and used Hebrew to communicate with Jews in other regions of the Diaspora.

In this midrash God Himself identifies Himself as God of the Hebrews. In Bereshit Rabbah it says that HaShem created the world through the Holy Language, Hebrew (sec. 18). The third century mystical tract Sefer Yezirah takes this quite literally and specifies the way in which Hebrew letters and words construct reality. You could take this as a metaphorical way of acknowledging the facility of language to describe the world, and it’s probably the case that many cultures regard their language as sacred and primordial. But there’s a mystery here.

One example: the Zohar and the Kabbalah of Rabbi Yitzhak Luria, z”l, discuss a meditation method for perceiving the human aura and fine structures in the aura, including Hebrew letters. These letters appear most clearly in the area of the forehead and look exactly like the letters of a Sefer Torah, in detail. In the Kabbalah of Rabbi Yitzhak Luria, z”l, the letters that appear, and their size, orientation and quality, are understood to have diagnostic significance for the purpose of spiritual counseling. For quite a while I wondered, though, whether this was a just projection on our part – we’re Hebrews, we speak Hebrew, we project these letters in Hebrew. Then some years back I met someone who was studying aura gazing with a teacher from East Africa – aura-gazing is practiced in other spiritual cultures as well. I asked this person to do me a favor – next time he meets with his teacher, would he ask her if she sees anything in the forehead area of the aura. A few weeks later he reported that he asked her the question and she said “oh yes, we see symbols in the forehead area of the aura, but we can’t read them. I asked my own teacher what they are, and she told me they are Hebrew letters.” This world is more mysterious than we realize.

So on Yom Ivrit, let’s celebrate in Israel and throughout the Diaspora – read some Hebrew, speak some Hebrew, participate in the precious living language that unites our people, the language HaShem Himself used to create us all.

A good friend of ours, Rabbi Barukh Brener, says “we are drawn to speak Hebrew because our mouths, too, long to return to Zion.”

But he said it in Hebrew…

So why am I writing this in English?

Let me start again:

יום כ”א בטבת בארץ ישראל הוא יום הלשון העברית. הוא קבוע ביום הולדתו של אליעזר בן-יהודה (1858-1922), הבלשן והמלונאי אשר, במסירות נפשו, סייע לתחיית העברית כשפת היומיום של ישראל. כפי שאמר ההיסטוריון ססיל רות: “לפני בן-יהודה, היהודים יכלו לדבר עברית; אחריו, הם עשו “. בגלל שהשנה יום הולדתו חל בשבת, החגיגות מתקיימות ביום חמישי השבוע, עם הרצאות, סרטים, סיורים וחידון השפה ארצית בחסות האקדמיה ללשון העברית.

אנחנו עובדים על שיפור העברית שלנו. הרקע שלנו בלימודי קודש ולימודים אקדמיים וכמה קורסים בעברית נתנו לנו התחלה טובה, ועכשיו אנחנו צריכים רק לדבר. אני מלמד שני שיעורים בעברית למבוגרים ישראלים מלומדים, ובשבילי זה כמו אולפן אינטנסיבי. אבל לפני כמה ימים הדרכתי שני ישראלים מתל אביב על סיור בצפת,  והיינו מדברים על ההיסטוריה של הקבלה פה, ופגשנו בכמה אנשים למשך הזמן שהלכנו, ואורחינו ציינו שיש פה הרבה דוברי אנגלית. זה נכון – יש קהילה גדולה של דוברי אנגלית בארץ, ולא מעט מהם מסתדרים, והתאמנו במשך שנים, ורק בעברית בסיסית ביותר. כדי להיות תושב אמיתי, המשתתף והתורם לחיים ולתרבות בישראל, אתה צריך לדבר את השפה. אפילו בגולה זה חשוב ללמוד עברית עבור תפילה ותלמוד תורה, למרות ארטסקרול.

חז”ל הכירו בקשר ההדוק של השפה העברית וזהות הישראלית. במדרש רבה מעיר על התגלות השם למשה במראה הנבואה בסנה הבוער ואיננו אוכל בפרשת השבוע הזה ואומר:

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה לב

רב הונא אמר בשם בר קפרא בשביל ד’ דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שנו את שמם ואת לשונם ולא אמרו לשון הרע ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה… לא שנו את לשונם להלן כתיב (בראשית יד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי וכאן (שמות ג:יח) ויאמרו ד’ אלהי העבריים נקרה עלינו

אנו מזוהים כ”עבריים “, אומה ששומרת על שפת אבותינו, ומסירותנו לשפתנו סייעה לנו לשמור על זהותנו ועל שלמותנו במשך הגלות המצרית וכל הגלויות האחרות עד עצם היום הזה. לאורך ימי הביניים ולתחילת התקופה המודרנית, היהודים קראו עברית והשתמשו בעברית כדי לתקשר עם יהודים באזורים אחרים של הגולה.

במדרש זה ד’ ית’ עצמו מזהה את עצמו כא-לוקי העבריים. בבראשית רבה נאמר כי השם ברא את העולם באמצעות לשון הקודש, בעברית (פרק 18). ספר יצירה לוקח זאת במפורש ומציינת את האופן שבו אותיות ומילים עבריות יוצרות המציאות כולה. אפשר להתייחס לכך כעל דרך מליצה להכיר במתקן השפה כדי לתאר את העולם, וכנראה שתרבויות רבות מתייחסות לשפתן כאל  שפה קדושה וקדמונית. אבל יש כאן תעלומה.

דוגמה אחת: בספר הזוהר ובספרות הקבלה של הר’ יצחק לוריא זצ”ל מתארים שיטת מדיטציה להסתכל בהילה האנושית ובמבנים עדינים בתוך ההילה, כולל אותיות עבריות. אותיות אלה מופיעות בצורה ברורה ביותר באזור המצח ונראות בדיוק כמו האותיות של ספר תורה, בפירוט. במשך זמן מה תהיתי אם זה היה רק ​​היטל מצידנו – אנחנו עבריים, אנחנו מדברים עברית, אנחנו מעבירים את אותיות האלה בעברית. ואז כמה שנים אחורה פגשתי במישהו שהיה לומד השיטה של הסתכלות בהילה ממורה ממזרח אפריקה – השיטה הזאת מתרגל גם בתרבויות רוחניות אחרות. ביקשתי מאיש זה לעשות לי טובה – בפעם הבאה שהוא ייפגש עם המורה שלו, האם ישאל אותה אם היא רואה משהו באזור המצח של ההילה. כעבור כמה שבועות הוא סיפר שהוא שאל אותה את השאלה והיא אמרה “אה, כן, אנחנו רואים סמלים באזור המצח של ההילה, אבל אנחנו לא יכולים לקרוא אותם. שאלתי את המורה שלי מה הם, והיא אמרה לי שהם אותיות בעברית.” העולם הזה מסתורי יותר ממה שאנחנו מכירים.

אז ביום חג העברית נחגוג בארץ ובגולה — לקרוא בעברית, לדבר בעברית, ונשתתף בשפת החיים היקרה המאחדת את עמנו, השפה שד’ יתברך עצמו השתמש בה כדי ליצור את כולנו.

חבר טוב שלנו, הרב ברוך ברנר, אומר “שאנחנו נמשכים לדבר בעברית כי גם הפה שלנו משתוקקת לחזור לציון.”

חג עברית שמח!

https://www.facebook.com/AcademyOfTheHebrewLanguage/photos/pcb.2406583489411693/2406578406078868/?type=3&theater

Sometimes, even English is not the lingua franca here in Israel!