פרשת בראשית תשפ”ד

This was a drashah given at our local synagogue in Efrat yesterday on Shabbat. Actually, it was delivered in a bomb shelter near the shul to be ready just in case. Thankfully it was just a precaution, but we are taking everything seriously now. 


בס”ד

פרשת בראשית תשפ”ד

ר’ מאיר סנדור

אמר התנא ר’ מאיר: “בשעה שאדם מצטער  שכינה מה הלשון אומרת  כביכול ‘קלני מראשי קלני מזרועי.'”  ז”א כואב לי ראשי, כואב לי זרועי – זה מאמרו במשנה סנהדרין (ו:ה).

וגם במדרש שיר השירים רבה (פרשה ה), על מה שבשיר השירים  כנסת ישראל נקראת “תמתי” – פשוטו “התמה שלי, המושלמת שלי ” — ר’ יהושע דסכנין בשם ר’ לוי אמר “תאומתי” — מה התאומים הללו אם חושש אחד מהן בראשו  חבירו מרגיש, כך כביכול אמר הקדוש ב”ה ” עמו אנכי בצרה”,  (תהלים צ”א) — ז”א כשעם ישראל בצרה, גם הקב”ה בצרה עמנו, כביכול, בדרכו שלו, ברמה שלו. אבל מה פירוש “עמנו” – כיצד, וכמה, וכמה קרוב?

ואנחנו בצער גדול, בכאב גדול, בסכנה גדולה – כאבים בלב ובראש  ובכל אברי גוף העם. וציון במר תבכה: לבי לבי על חלליהם, מעי מעי על חלליהם, ועל הפצועים שלנו ועל והשבויים שלנו.

המאמרים האלו, שהקב”ה בצער כשאנו בצער, אינם רק תנחומין, אינם רק  פנטזיה וסיפורים לפני שינה.  וזה יותר מחמלת השם   ממושב יקרו בשמים ממעל. יש דברים בגו, והעיקרון המשותף של המאמרים הוא דבר עמוק, ויסודי, ואמיתי בפרשה שלנו.

העיקרון הוא שהבורא, ית’  ברא את האדם בצלמו,  בצלם א-לקים ברא אותנו, כל אחד שלנו. אבל מה פירוש “צלם א-לקים”? ברור שזה מליצה כי השם אין לו צלם או צורה. וגם על איזו בחינה של האדם חל המונח “צלם א-לקים”?

לפי הרמב”ם  במורה נבוכים, הצלם הא-לקי של האדם מתייחס לשכל האנושי. לא לכל  בחינות של האדם  אלא רק השכל, כי השכל מתעלה  על הגוף הגשמי שלנו, וע”כ הוא קרוב יותר לממד של השכל העליון.

אבל לפי המקובלים, הצלם הא-לקי שלנו מתייחס לכל בחינות של צורת האדם, ובמיוחד למידות שלנו, במדרגה שלנו, המקבילות למידות השם ית’ ברמה שלו. המידות העיקריות של השם הן הספירות, שהן דרכי גילוי השם-אין-סוף ע”י תהליך הבריאה והשגחתו עליה. וגם לנו יש מידות שכליות ואתיות המקבילות לספירות: התודעה  שמכתירה אותנו, והחכמה והבינה וחסד וגבורה  וחמלה והשראה ומשמעת ויצירתיות והשגחה ודאגה לזולת – כל הנושאים של הספירות   במדרגה שלנו – וכל המידות הללו ביחד הן הצלם הא-לוקי שלנו , לפי המקובלים

אבל הקשר בין השם ית’  וכולנו הוא לא רק מקבילות. הקשר עובר עמוק יותר.  על הפסוק על בריאת אדם וחוה   “ויפח באפיו נשמת חיים [ב:ז]  הרמב”ן אמר:

  “ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש — יסודה וסודה, … כי הוא נפח באפיו נשמת חיים, להודיע כי לא באה בו מן היסודות [ היינו האלמנטים] גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים [ היינו המלאכים], אבל היא רוח השם הגדול, “מפיו דעת ותבונה” (משלי ב:ו), כי הנופח באפי אחר  מנשמתו יתן בו.

עצום.  והרמב”ם במורה נבוכים [ג:נב] כבר הסביר היסוד והסוד הזה באופן  עוצר נשימה. אני אצטט בדיוק לפי התרגום הרשמי של אבן תיבון, שהרמב”ם עצמו אישר. הרמב”ם אומר:

וכמו שאנחנו השגנוהו [ השגנו את השם] באור ההוא אשר השפיע עלינו, כאמרו “באורך נראה אור (תהל’ לו:י)”, כן באור ההוא בעצמו הוא משקיף עלינו, ובעבורו הוא תמיד עמנו משקיף ורואה…

מדהים. התודעה של השם ית’, כביכול, שהרמב”ם מתאר במליצה כ”אור,” התודעה של השם  והתודעה שלנו הן ברצף אחד,  בכל רגע, תמיד. “באורך נראה אור”, כנאמר בתהילים. התודעה שלנו, היא תעלומה ומסתורין עד היום הזה – שבאמת אנחנו לא יודעים מה היא ומאיפה היא. – לפי הרמב”ם וגם המקובלים – התודעה שלנו באה מהשם ית’ עצמו בכל רגע תמיד. וזה הקשר ההדוק בינינו – ובגלל זה הוא עמנו תמיד, באמת: יודע אותנו, ומרגיש עמנו, דרך שורש ההוויה שלנו.

אבל הרמב”ם גם מדגיש שמצידנו אנחנו יכולים לחזק את תחושת הקשר שלנו עם השם,  או להחליש אותו – זה תלוי בהנהגה שלנו

הרב משה קורדוברו, המקובל הגדול של צפת, מסביר בספרו תומר דבורה שאף על פי שלכל אדם יש צלם א-לוקים, כולל כל באי העולם, אע”פ כן, זה רק בכח, בפוטנציה. אנו צריכים להפעיל ולממש הצלם הא-לוקי שלנו ע”י ההנהגה שלנו לפי כל המידות. הוא אומר:

“האדם ראוי שיתדמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה, צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים כעורים. שהרי עיקר הצלם והדמות העליון הן פעולותיו, ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה, דמות תבנית אבריו, ובפעולות לא יתדמה לקונו…” [פרק ראשון].

ויש לנו מצוה בתורה להדמות אל השם – אבא שאול אומר אדמה לו מה הוא רחום וחנון אף את תהא רחום וחנון (תלמוד ירושלמי מסכת פאה פרק א)

זוהי המשימה של עם ישראל בעולם, ע”י הדרכת התורה. ע”כ אנחנו צריכים ללמוד המצוות של תורה שבכתב   וכל פרטיהם בתורה שבעל פה   ופירושם ע”י הרבנים של כל הדורות. אבל זאת רק ההתחלה. לפי רבי יעקב ליינר, הרבי מאיז’ביץ,  בספרו בית יעקב, עם כל הרגישות האתית שאנו מטפחים באמצעות לימוד התורה ,אנו עדיין צריכים לשאול  את השם ישיר בכל מצב: מה אני צריך לעשות כאן ועכשיו, לשפר את המצב הזה?   להקב”ה יש דרכים רבות להדריך את אלו שדעתם מושכלות בתורה – להדריך אותנו בזמן אמת.

וכמו שאמר רבן גמליאל באבות (ב:ד) – “עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.” לפי המאמר הקבלי “שער הכוונה” [ממאה ה13] זאת אומרת שאנחנו צריכים להתאים הרצון שלנו לרצונו של השם, ואם הרצון שלנו טוב וטהור ומושכל בתורה, הוא, ית’ יתאים רצונו לרצוננו. אז, באמת, אנחנו הופכים להיות שליחים ונציגים וסוכנים של השם בעולם הזה בזמן אמת. זה לא רק לעשות מצוות לאסוף שכר או זכויות או כדי להימנע מעונש, אלא לעשות ולממש רצון השם בעולם עכשיו, בכל מצב שהוא, בזמן-אמת, כמו מלאך — אבל במדרגה שלנו.

זאת המשמעות המלאה של צלם א-לוקים, כמו שכתוב  בתהילים: “בצלם יתהלך איש” (תהל’ לט:ז). בצלם א-לוקים  אנחנו סוכנים ונציגים של השם. והשם עמנו ממש, בכל האברים והגידים שלנו, בכל סיב של ישותנו. במידה שאנו מבהירים ומטהרים את עצמינו, לפי היכולת שלנו, אנו מוכנים לבצע רצון השם בכל מצב.

אבל אלה המחללים את הצלם הא-לוקי, מחללים שם שמים בעולמו של השם בשחיתות ובאכזריות והתעללות שאין לתאר ,  כמו האויבים שאנו נלחמים נגדם ,הם איבדו את הזכות לחיים,  ולהשמיד אותם זה לא רק המלחמה שלנו, אלא המלחמה של השם, רצונו כרצוננו ממש.

צריך להילחם באלו שמחללים את צלם האלוקים של האנושיות – מלחמה עד רידתם והשמדתם. מלחמה נעשה על פי עיקרי התורה וטוהר הנשק, אך נחרץ ועד הסוף. זאת האחראיות שלנו להיות אור גויים.

כשהחיילים והחיילות שלנו יוצאים למלחמה נגד חמאס וחיזבאללה והמנהיגים והצבא של איראן, ימ”ש, הם שליחים של השם, לא פחות, בזמן אמת.

ואת השאר שלנו יכולים למצוא דרכים אחרות לתרום, ולשאול : מה הקב”ה ועם ישראל והעולם צריכים ממני עכשיו, במצב הזה , ומה עליי לתרום ולעשות?

וזה מה שאמר רבי אבהו בתנחומא: כל ישועה שבאה לישראל היא של הקדוש ברוך הוא שנאמר (תהלים צא) עמו אנכי בצרה וגו’ ואראהו בישועתי, [פרשת אחרי מות סימן יב]–  לא רק הישועה של עם ישראל, אלא של הקב”ה עצמו, כביכול.

והנביא ישעיהו אמר בנבואתו [פרק מב], בהפטרה השייכת לפרשת בראשית בשנים שלא בערב ראש חודש:

(ה) כֹּֽה־אָמַ֞ר הָאֵ֣ל׀ יְקֹוָ֗ק   בּוֹרֵ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְנ֣וֹטֵיהֶ֔ם   רֹקַ֥ע הָאָ֖רֶץ וְצֶאֱצָאֶ֑יהָ  נֹתֵ֤ן נְשָׁמָה֙ לָעָ֣ם עָלֶ֔יהָ  וְר֖וּחַ לַהֹלְכִ֥ים בָּֽהּ:

(ו) אֲנִ֧י יְקֹוָ֛ק קְרָאתִ֥יךָֽ בְצֶ֖דֶק  וְאַחְזֵ֣ק בְּיָדֶ֑ךָ   וְאֶצָּרְךָ֗ וְאֶתֶּנְךָ֛ לִבְרִ֥ית עָ֖ם   לְא֥וֹר גּוֹיִֽם:

(ז) לִפְקֹ֖חַ עֵינַ֣יִם עִוְר֑וֹת  לְהוֹצִ֤יא מִמַּסְגֵּר֙ אַסִּ֔יר  מִבֵּ֥ית כֶּ֖לֶא יֹ֥שְׁבֵי חֹֽשֶׁךְ:

ישעיהו פרק מג

  • וְעַתָּ֞ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְקֹוָק֙ בֹּרַאֲךָ֣ יַעֲקֹ֔ב  וְיֹצֶרְךָ֖ יִשְׂרָאֵ֑ל  אַל־תִּירָא֙  כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ  קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖   לִי־ אָֽתָּה:

אַל־תִּירָא֙  כִּ֣י גְאַלְתִּ֔יךָ  קָרָ֥אתִי בְשִׁמְךָ֖   לִי־ אָֽתָּה: 

 

חזקו ואמצו!

Leave a Reply

Your email address will not be published.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.